פמיניזם כפי שלימדתי את בנותיי: 18 מחשבות

Maya Tevet Dayan

הספר הזה מתחיל ביום שבו סבתא שלי קיבלה מחזור ומסתיים ביום שבו סבתי השנייה מדדה זוג גרביונים שהיה קטן למידותיה. אלה דברים שהסבתות שלי לא דיברו עליהם ושלא נחשבים בדרך כלל לספרות, אפילו לא לסיפור. ממש כמו שאר היבטי החיים ה"קטנים" שאיננו מספרות, ושנמצאים בספר זה: הגוף, היופי, הפחד, האשמה, עבודת האימהות, ההתבגרות האסורה, הכסף.

אני מאמינה שדבר אינו קטן בחייה של אישה. כולנו מורגלות לצמצם את עצמנו ולמחוק את הטיפורים. לכתוב אותם פירושו להסתכל בהם מחדש, לתת את המקום הראוי לקול שלנו, לנקודת המבט שלנו, לגוף, לשושלות הסבתות המושתקות וסיפוריהן.

הספר הזה הוא הניסיון שלי לספר לבנותיי, וגם לעצמי, סיפור חדש.

ד"ר מיה טבת דיין היא משוררת, כלת פרס ראש הממשלה לספרות (2018), מספריה: "אלף שנים לחכות", "ויהי ערב, ויהי תוהו", "לאן שנצוף שם בית", "כדי להסתדר עם המצב".